עד קו הסיום
השלט משמאל מראה “9 ק”מ”, ואני אומרת לעצמי “זה לא יכול להיות”. מימין שוטרת ולצידה שוטר עומדים ושומרים שהכל יתנהל כשורה. עוד בטרם אני חולפת על פניהם, השוטרת צועקת לעברי: “קדימה! את כבר עוד רגע מסיימת! נשאר לך רק קילומטר אחד!” המילים שלה מכות בי בעוצמה והדמעות מתחילות לרדת. אני מגבירה את הקצב כמעט באוטומט וממשיכה לרוץ, עולה על גשר הירקון, האורות מנצנצים מסביב, האנרגיה בשיא, פנייה אחרונה שמאלה… והנה: אני רואה את שער הסיום, ממולי. אני מתקרבת, עדיין בריצה, ועוברת מתחתיו. עשרות אלפי אנשים מסביבי רצים ואני ביניהם. הרגע סיימתי 10 ק”מ של ריצה במירוץ הלילה של ת”א 2018!
אני מחפשת בעיניים את הבת שלי שמחכה לי מעבר לגדר. “אמא! עשית את זה!! סיימת!!” היא צועקת לי.
התבלין הסודי להצלחה
חוויתי המון במהלך השנה וחצי האחרונות, מאז שהחלטתי להתאמן בצורה רצינית, כדי להצליח לרוץ 10 ק”מ בהנאה, שמחה וקלילות, ללא כאבי ברכיים. חוויתי רגעי שמחה ועצב, קושי, חוסר אונים, תקווה, אמונה, מאמץ פיזי מטורף, בדידות וגם הרבה ביחד, ואת הכל ליוו המון מחשבות, האם זה בכלל אפשרי עבורי.
היו אין סוף פעמים ש״לא בא לי״ לצאת לאימון. אבל היה “תבלין” אחד שהחזיק אותי – הנחישות.
כשיש נחישות, מגיעה גם היכולת להתמיד. לעשות משהו לאורך זמן, גם אם זה נראה לא הגיוני או אפשרי, או כשיורדת המוטיבציה, מתגלים קשיים, כאבים, ואולי זה נראה מיותר. “בשביל מה את צריכה את זה…” נשאלתי עשרות פעמים. לאורך כל הזמן הזה היה קול בתוכי, שעדיין לא נרגע, “איך זה הגיוני, שאני עם כל מה שאני, אצליח לרוץ 10 ק”מ, זה פשוט לא הגיוני, זה בכלל לא נראה בר השגה”.
בשביל להצליח להשיג משהו, צריך שתהיה מידה רבה של נחישות. היא תשמור עלינו בדיוק במקומות בהם אנחנו מסבירים לעצמנו “למה לא”, או שהסביבה שלנו מסבירה לנו למה אנחנו לא יכולים, למה זה לא טוב עבורנו.
יש משהו ברגש הזה של הנחישות שלא נותן לך להישבר, לסטות מהמסלול. היו פעמים שלא הצלחתי לקום ב-4 לפנות בוקר לאימון הריצה של שבת (ריצת נפח), או שלא רציתי, אבל הנחישות גרמה לי להתמיד ולהמשיך לרצות, להשיג ולעשות בימים שאחרי, את מה שנדרש ממני, כדי להמשיך לעבר היעד שלי, שכרגע הוא קצת “לא נודע”.
הנחישות מביאה איתה את ההתמדה, וביחד שתיהן מגרשות את הפחד, מדרבנות להמשיך לבצע את הפעולות הדרושות ומביאות את ההישג, את ההגעה למטרה, זהו הניצחון!!
אין ניצחון ללא קושי. אין ניצחון והשגת הישגים ללא מאמץ, ובמקרה שלי עם הרבה זיעה.
איך שמעת על Forever?
זכיתי להכיר את Forever כשחיפשתי, לפני 9 שנים, פתרון לבעיות הברכיים שלי,
כשאמרו לי שאאלץ להפסיק לרקוד.
אילו מוצרים של Forever עוזרים לך כדי להגיע למטרות?
אני שותה את הפרידום באופן קבוע כבר 9 שנים ומורחת msm ואלו היט לפי הצורך. מאז שהתחלתי לרוץ, אני נוטלת לפני כל אימון שני כדורי פולן, ובאופן קבוע שותה ארג’י ושייק של פוראור אולטרא וניל.
אילו עיצות היית נותנת בנוגע להשגת מטרות שעשויות להראות בלתי אפשריות?
א. לכתוב בצורה מדוייקת מהו היעד שלך, עם תאריך ברור, מקום או כל פרמטר שניתן לכימות, לבדיקה אם קרה או לא קרה.
ב. לבדוק שזה מרגש אותי ״ברמות אחרות״. אם זה לא מרגש ומפחיד ביחד כנראה זה לא זה.
ג. ג’ורג’ סַנְטָיָאנָה אמר: “הקשה הוא מה שאפשר לעשות מיד, הבלתי אפשרי יקח קצת יותר זמן”. להערך בהתאם, למצוא את המנטור, בעל המקצוע, בעל הידע שיקח אותך לעבר היעד שלך, ביחד עם האמביציה, הנחישות וההתמדה שלך – זה יקרה!
ד. החשוב ביותר! לא להקשיב לקולות שמגיעים ממך ובעיקר של הסביבה שיגידו לך שזה לא אפשרי עבורך. להסתכל ישר- קדימה- ולמעלה! להמשיך. כל הזמן להמשיך לעבר המטרה בפעולות קטנות, יומיומיות ועקביות.
סיפורי הצלחה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.