“איש אחד, שנהג להשתתף בקבוצה בקביעות, הפסיק להגיע לקבוצה ללא הודעה.
לאחר מספר שבועות, החליט מנחה הקבוצה לבקרו.
היה זה לילה מאוד קר.
המנחה מצא את האיש יושב מול אח בוערת,
האש הדולקת הייתה חמימה ומזמינה.
האיש הבין את סיבת ביקורו של המנחה והזמין אותו לשבת
לידו, בכיסא נוח, מול האח.
הוא ישב בשקט וחיכה…
שקט עמוק שרר ביניהם.
שני הגברים רק התבוננו באש, בריקודי הלהבות
מסביב לעצים הבוערים.
כעבור מספר דקות, בחן המנחה את הגחלים,
ובזהירות רבה, בחר באחד הבולטים מהם, ואט אט הרחיק אותו מהאש.
הוא חזר לכורסתו, ונשאר יושב, ממתין.
המארח התבונן בתהליך בשימת לב, מרותק למהלכו של המנחה.
אט אט החל הגחל לדעוך, בתחילה איבד ברק, ואחר-כך כבה כמעט לגמרי.
תוך זמן קצר, מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום הפך להיות גחל מכוסה שכבה של אפר אפור, מת, שחור וקר…
אף מילה לא נאמרה בין המארח לאורחו מתחילת הערב.
המנחה, בעוד הוא מתכונן לעזוב לביתו, החזיר שוב את הגחל הקר וחסר התועלת למרכז הלהבות.
כמעט מיד הוא חזר לבעור, כשהוא ניזון מהאור והחום של הגחלים הסמוכים לו.
כשעמד המנחה ליד הדלת, אמר לו מארחו:
תודה על הביקור שלך ועל השיעור הנפלא שלימדת אותי אחזור לקבוצה, תבורך!”
שלום לכם חברים יקרים,
לפני יותר משבע שנים כשרק התחלתי את דרכי ב-Forever, נסעתי באדיקות רבה לכל ההדרכות והאימונים שנעשו במשרדי החברה ברמת גן. מהר מאוד ראיתי את חשיבות ההשתתפות שלי במפגשים הן ברמת הידע הרב שצברתי והן במוטיבציה שעלתה אצלי אחרי כל מפגש כזה.
השותפים הראשונים שצרפתי היו מאזור הצפון וראיתי שהם מגיעים לאירוע או שניים במרכז אך לא מתמידים להגיע להדרכות במרכז על בסיס קבוע. באותם ימים, לא הייתה פעילות מאורגנת בצפון, ואני הבנתי כבר אז את משל הגחלים אתו פתחתי ושבוודאי מוכר לחלקכם. הבנתי שאם אני רוצה קבוצה חזקה, שתלך יחד קדימה עלי לבנות את הפעילות הזו בצפון בעצמי!
וכך, כבר כראש צוות, הנהגתי הדרכות קבועות. מאז, כבר מעל שבע שנים שאני עורכת הדרכות קבועות לצוות שלי פעם בשבועיים בביתי בטבעון. במקביל נולדו בצפון קבוצות דומות נוספות אשר גם הן הבינו את החשיבות שבמפגשים והדרכות קבוצתיות. הדרכות אילו הופכות את הגרעין הקבוע של המגיעים למשפחה מלוכדת, ומהוות עבורם סוג של קבוצת תמיכה שאין מוותרים עליה. הערך המוסף של ההדרכות מביא אל הצפון משתתפים לא מעטים המגיעים אלינו גם מאזור המרכז ואף מהצפון הרחוק! (כן מסתבר שהרכבת נוסעת לשני הכיוונים). בהתבוננות לאחור ברור לי שאנשים המתמידים להשתתף באירועים, בהדרכות ובאימונים הם אלו אשר בדרך כלל מצליחים עם העסק שלהם ב-Forever הרבה יותר מאלו אשר עושים את דרכם לבד.
כתוספת כאילו בלתי צפויה, אנשים המתמידים בעסק שלנו, ומגיעים למפגשים מקבלים גם תובנות משמעותיות, ועושים דרך מרשימה של התפתחות אישית. הם חווים תהליך של צמיחה, התחזקות ועלייה בביטחונם העצמי, ומצליחים לקחת לידיהם את ההובלה של החיים שלהם לכיוון אליו הם רוצים ללכת.
בנוסף למפגשים הביתיים, החברה עורכת מידי כמה חודשים “מרתון הצלחות בצפון”: אירוע גדול, מרשים וחזק הפתוח בפני כלל משווקי Forever ואורחיהם, ומהווה כלי נפלא עבור אנשים הרוצים להציג את העסק שלהם בפני אורחים ומועמדים להצטרפות לחברה. לרוב, אורחים המגיעים למרתון הצלחות, מוצאים שאי אפשר להישאר אדיש בפני האירוע הזה, ומצטרפים לחברה או שהופכים ללקוחות קבועים שלנו. ההשתתפות באירועים הללו “עושה את העבודה” גם עבור משווקים אשר מגיעים ללא אורחים- הם חווים התעצמות אנרגטית אשר במרבית המקרים משיבה אותם לפעילות אינטנסיבית יותר אחרי האירוע.
לסיכום, ניתן לומר שהיותנו רחוקים מהפעילות במרכז לימדה אותנו להפוך לימונים ללימונדה, ונותנת לנו סיבה לעבוד צמוד יחדיו ולתרום איש להצלחת רעהו ללא חשבונות של מי מרוויח על מי וכמה….
ואם נחזור לרגע לסיפור הגחלים, יש להזכיר לחברי הקבוצה שהם מהווים חלק מהלהבה, וכאשר הם מתרחקים, הם מאבדים מהברק שלהם!
ולמנחים יש להזכיר שהם האחראים לכך שהלהבה של כל אחד תישאר דולקת, ועליהם לעודד את החיבור בין חברי הקבוצה, כדי שהאש תהיה חזקה, יעילה ומתמשכת…
סיפורי הצלחה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.