הצורך בשינוי אינו בהכרח מונע מהתחושה שהכל בסדר או לא בסדר ולא נוצר רק מתוך תחושות של אי שביעות רצון, חרדה, תסכול או כעס. הוא מגיע מתוך דחף להתקדם ולנצח תוך ראיה עתידית שהעולם מציע הזדמנויות רבות בצד סיכונים עצומים. כדי לפעול לקראת שינוי צריך לזהות את היעד, החזון ולדמיין.
הדרך לשינוי מתחילה ביכולת לראות לנגד עינינו את השינוי שאנחנו רוצים לעבור וברשות שאנו נותנים לעצמנו לדמיין את המקום שאליו אנו שואפים. נדרש לשם כך אורך נשימה. מרבית האנשים אינם מפנים את הזמן הדרוש כדי להגדיר לעצמם את השינוי המיוחל ולתרגם את החלום לתכנית. לעיתים הם אינם מאמינים או אינם רוצים להאמין למראה עיניהם גם אם השינוי מזוהה בבירור ובזמן.
שינוי חיצוני דורש שינוי פנימי. כשאדם מגיע להחלטה שרוצה ומוכן לעשות שינוי עליו לוותר על המוכר והידוע, הצפוי והבטוח ולבחור באפשרות להתרומם מעל המגבלות וההרגלים הקיימים. הוא נפגש עם קשת רגשות חדשים כמו פחדים וחרדות המתקשרים לעיתים לאיבוד שליטה והליכה על קרקע לא בטוחה, לצד ריגוש וסקרנות לקראת הבלתי נודע .
מה שיכול להועיל בבחירת נתיב השינוי הוא לקבל את הרגשות הללו ולהתמודד עם הסיכון שבסיכוי. קיים סיכון של פחד מכישלון ויש שמתעורר פחד מהצלחה ומהציפיות המתעוררות בעקבותיה. השינוי מתאפשר מהמקום בו התקווה גוברת על הפחד .
בתיאוריית ה-TA (Transactional Analysis) מדברים על שלושה רבדים שקיימים באדם לאורך חייו:
ילד , שמייצג את הצד ההרפתקני, הסקרן והמסתכן; הורה, שמייצג את הדאגנות הזהירות והצורך להגן; ובוגר, המתווך בין שני הייצוגים, צורך בהסתכנות כי כך צומחים עם צורך בשמירה ורמה של בטחון.
כשאנחנו מדברים בקולות של שינוי אנחנו נפגשים עם שלושת הרבדים הללו.
הבוגר, אמור למתן את האימפולסיביות של הילד מחד ולרסן את החרדה ההורית מאידך. חשוב לבדוק מתוך הבחירה מה מעכב אותנו ומה מפחיד אותנו.

קונפוציוס אמר: “הדרך לצאת היא בדלת, מדוע אין משתמשים ביציאה זו?” הדלת מסמלת יציאה למקום חדש ואחר, אבל השימוש הנכון בה דורש חשיבה ומודעות. ילד אולי היה קופץ בלי לחשוב על התוצאות, הורה היה שומר על הדלת סגורה כדי לנסות למנוע סכנה והבוגר, יפתח בזהירות את הדלת ויצא .

הדרך לשינוי אם כך, דורשת איזון בין סיכוי לסיכון. ההצלחה אינה מצב סטאטי אלא דינאמי. האדם נמצא רוב הזמן מול שיפוט מבחוץ ומבפנים וצריך לגייס את החלק של האני הבוגר. איך נדע מי מסתתר מאחורי הדלת אם לא סובבנו את המפתח?

בפרוס השנה האזרחית החדשה, כאשר אנחנו מציבים לעצמנו מטרות חדשות, דרכים שבהם נרצה ללכת השנה והחלטות חשובות שדחינו כל כך הרבה זמן, עדיף לעצור ולבחון כפי שנלסון מנדלה אמר “מה מניע אתכם הפחד או התקווה, הרצון לביטחון או התקווה לשינוי?”
מימוש החזון מתחיל מהמקום בו אנחנו מאפשרים לעצמנו לבחור מתוך תקווה ולא מתוך פחד, מתוך הבחירה לבדוק מה מעכב אותנו, מה מפחיד אותנו ולחולל שם שינוי .