העצות האמיתיות והמושלמות להצלחה כתובות לנו בהדרכה האלוקית, בספרים הקדושים, ולנו נותר רק לצטט את המובא בספרים על ענין “התחלה מחדש”: “וזה כלל גדול בעבודת השם, שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש” (ליקוטי מוהר”ן רס”א).
מאמינים שכל יום ויום הוא ענין חדש לגמרי, כי ה’ יתברך מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובודאי אין יום שאין בו טוב…”   (משיבת נפש י”ג)
“כי באמת נעשה האדם כבריה חדשה בכל יום, ועל כן צריך שתהיה העבודה שעוסק בכל יום חדשה אצלו לגמרי. והעיקר שצריך האדם לסלק מדעתו בכל יום ובכל פעם כל מה שעבר עליו עד אותו היום וכל ההתחלות מכל העבודות שהתחיל לעבוד את ה’ יתברך עד עתה, לא יעלה אצלו בחשבון כלל, רק כאילו לא התחיל עדיין מעולם כלל.  כי עיקר הירידות והנפילות של כל אחד הוא מחמת שנדמה לו שכבר התחיל קצת בעבודת השם ונפל מזה, ואח”כ התחזק להתחיל עוד, ונפל עוד הרבה, וכן הרבה פעמים, ועל כן מייאש את עצמו לגמרי ומתרשל בעבודתו מלהתחיל עוד הפעם, על-כן, עיקר העצה היא לשכוח בכל פעם כל מה שעבר עליו, רק עתה יתחיל מחדש לגמרי.”
“ועל-ידי זה זוכה אח”כ להתחיל ולגמור עבודתו בשלמות כראוי.” (משיבת נפש י”ד)
כמובן שהדברים שנאמרים מכוונים על עבודה רוחנית אך כידוע שהעולם הגשמי הוא הביטוי לעולמות הרוחניים. ולכן, כל מה שנאמר לעיל הינו עצות מעשיות גם לעבודה ב-FOREVER שבה צריכים לעשות כל יום את אותן הפעולות שחוזרות על עצמן (טלפונים, פגישות ועוד). כאשר נעשה אותן בחיות חדשה מתוך אמונה שהיום ה’ יתברך מוריד אור ושפע חדש לעולם שלא היה עד כה, אז נוכל להגיע להישגים חדשים ונפלאים בעולם הזה ובעולם הבא (שהרי אמונה היא מצוות ה’) שלא הגענו אליהם עד כה…

ימינה ליבשיץ
מנהלת בכירה

כל תינוק חדש שבא לעולם מביא עמו התחלה חדשה.
בראשית חייו חסר אונים לחלוטין, לאחר שגדל מעט, יכול לזחול, לשבת ולעמוד ואז להתחיל ללכת בכוחות עצמו – אבל עדיין זקוק ליד איתנה על מנת שלא ייפול, חלילה. נצעד איתו צעד צעד בקצב שלו עד שהליכתו תהיה יציבה ויוכל לתפקד באופן עצמאי. רק אז נוכל לשחרר מעט את האחיזה ולתת לו מרחב משלו. ואז הוא ירוץ…
משגדל הילד, והופך לנער, אין לו עוד צורך ביד אוחזת, אך זקוק הוא לתמיכה, הקשבה ועידוד. לאחר חתונתו, נעשה הילד עצמאי ביותר, ועדיין שייך לבית האם, מבחינתה הוא עדיין ‘ילד’.
כל משווקת חדשה שמצטרפת אלי לעסק, אני מרגישה כאילו הצטרף תינוק חדש למשפחה של FOREVER.
בתחילה, היא חסרת אונים, לומדת את המידע ונכנסת לעניינים, כל דבר חדש עבורה, מתנסה בהתחלות ובחידושים מעניינים הקשורים ללקוחות, למוצרים ולבניית עסק, ומתפתחת בקצב שלה.
עלינו, כחונכים, לתת יד, ללמוד את הדברים החדשים יחדיו, ללוות בצעדים הראשונים יד ביד על מנת שתפתח יציבות ו’לשאת אותה על כפיים’ בתמיכה אישית וישירה.
לאחר שגדלה מעט ומתחילה ללכת בכוחות עצמה, עולה בסולם הדרגות ומתחילה לתמוך בצוות שלה, עדיין זקוקה ליד איתנה, למישהי מאחור שמאמינה בה ולא נותנת לה ליפול לייאוש ולחידלון.
נצעד איתה צעד צעד בקצב שלה, בקצב ההתנסות והיכולת שלה, בשעות שמתאימות לה ולמשפחה שלה, עד שתהיה יציבה ותוכל לתפקד באופן עצמאי. אז, ניתן לה את המרחב שלה להמשיך בדרך אל המטרה. לאחר חתונתה, לאחר שהופכת למנהלת, נעשית עצמאית ביותר, ועדיין מקבלת תמיכה ללא גבול.
תמיד, תמיד היא רצויה, מוערכת, אמינה ומסוגלת, כי היא גדלה על ברכנו, כהורים מסורים ותומכים, ועדיין שייכת לבית האם, לקבוצת האם שממנה גדלה והתפתחה.
ממקומי זה אני קוראת לכל החונכים: קחו את התינוקות שלכם בידיים! אל תתנו להם ליפול! החזיקו חזק בתחילת הדרך כדי שההמשך יהיה קל ובטוח. ואז תנו להם מרחב לריצה קדימה עד ההצלחה.
מאחלת לכם המון נחת מכל המשפחה.

יסכה סדובסקי
מנהלת