ג'יין ליץ' מנהלת יהלום וחברה בצוות המנהיגות הגלובלית (GLT)
בכנס אילת הקרוב יהיה לנו הכבוד לארח את ג'יין ליץ' - אחת מדמויות המפתח ב-Forever. זו הזדמנות נהדרת עבורינו לספר את סיפור המסע שלה, ולבקש ממנה לשתף את הידע והחכמה שצברה לאורך השנים במסע שלה לצד בעלי עסקים רבים ששאפו לבנות לעצמם עסקים משֲני-חיים עם Forever. דרך סיפור המסע של ג'יין ליץ' אפשר ללמוד גם על הצמיחה המדהימה של Forever .

בני הזוג ג’יין ליץ’ וג’ון קרטיס, מנהלי יהלום וחברים בצוות המנהיגות הגלובלית (GLT) החלו את הקשרים העסקיים שלהם עם Forever לפני למעלה מ-20 שנה, בקיץ 1993. מאז הם זוכים להצלחה מתמשכת שרק הולכת ומתעצמת, כולל קבלת בונוס היו”ר הגדול ביותר באנגליה. הם חוו שינוי וצמיחה מדהימה ב-Forever גם בעסק המקומי שלהם באנגליה וכמו גם בעסק הגלובלי שלהם.
לא כולכם יודעים זאת, אך FBOs בכל העולם חייבים תודה לג‘יין ליץ׳ ולג׳ון קרטיס עבור בנייה מתמדת של חלק מרכזי מהחומרים המקצועיים שאנו עובדים לפיהם. דרך הפעולה שלהם נותנת השראה ומוטיבציה לדורות של בעלי עסקים בכל רחבי העולם.

איך ניראו החיים שלך בתחילת דרכך העסקית?
הייתי אם חד הורית, ניהלתי חווה של משק חי. אהבתי והייתי טובה במה שעשיתי, אך אחרי 18 שנים של עבודה קשה, עדיין לא הרווחתי כסף אמיתי. כלכלית, זה היה מאתגר, ופשוטו כמשמעו שרדנו מיום ליום. ואז פגשתי את ג’ון, הורה יחידני, שהתנסה בהישגים פיננסיים שלא צלחו. יחד הבנו שאי אפשר להמשיך בעבודה שלא נותנת למשפחה המאוחדת שלנו את מה שהיא זקוקה לו.
חברים באמריקה יעצו לנו למצוא חברת שיווק רשתית, דבר שיבטיח לנו שאם נעבוד קשה נוכל לבנות עסק חזק ויציב והכנסה מפוארת.
אני זוכרת שלא הבנתי למה התכוונו במונח “שיווק רשתי”, אבל עשינו כפי שהציעו לנו ובדקנו חברות שונות ברחבי אנגליה. החלטנו לחפש חברה עם מוצרי צריכה שיש בהם תועלת לאנשים; תוכנית שיווקית או תוכנית פיצויים שתאפשר לנו לכלכל את ארבעת ילדינו; חיפשנו חברה פרטית עם הנהלה חזקה וחברה שפועלת באופן בינלאומי; אבל יותר מכל, חברה שתייצג עבורנו משהו כן ואמיתי, חברה שנוכל להתגאות בה. זה הרבה לבקש? כמובן. אך היה לנו חשוב מאוד לקלוע לחברה הנכונה כבר בנסיון הראשון.
התחלנו בבדיקת כל חברות השיווק הרשתי שיכולנו למצוא באנגליה, אך לא התלהבנו במיוחד מאף אחת מהן. השתתפנו במפגשים רבים, אך תמיד היה משהו שלא התחברנו אליו – המוצרים, הניהול או הסגנון. כמעט ויתרנו על החיפוש. ואז הגיע טלפון מחבר, שסיפר לנו על חברה שנקראת Forever Living Products. הוא הצליח לעורר את סקרנותינו. נפגשנו והוא הראה לנו כל מה שהיה לו על החברה. אני זוכרת שזה לא היה יותר מכמה דפים, מספר תמונות ושני מוצרים- אך זה הספיק. נרגשים אך עדיין זהירים החלטנו להפגש עם מי שהיה אז מנכ״ל המשרדים באנגליה, דאסטי גרין. הוא ענה לכל שאלותינו באופן פתוח וישיר. נרשמנו, רכשנו כמה מוצרים ויצאנו לדרך. כך החל ה”רומן” שלנו עם Forever.

למה היית כה נחושה להצליח ?
הצטרפנו כדי להצליח. האמנו ששיווק רשתי זו כנראה הדרך היחידה עבורנו לבנות חיים מספקים ולהשיג מטרות גדולות וחלומות, בזמן שעוזרים לאנשים אחרים. הרגשנו שאנו במקום הנכון ובזמן הנכון להצליח.
מנטלית רצינו להצליח, זה אף פעם לא היה ”ננסה, נראה אם זה יעבוד”, למרות שבאותם ימים, לא היו פגישות אימונים בשום מקום באנגליה, לא היו ערבי ״מרתון הצלחות״ , לא היתה גישה למשרד ראשי עם חומרים שיווקיים, לא היו ספרי הדרכה , חוברות, או מידע מקוון- לא היה דבר. אך ראינו לנגד עיננו את החזון של מייסד Forever, רקס מוהן והאמנו שלמרות שזה מותג חדש באנגליה, היו לו 16 שנות הצלחה ברחבי ארה״ב, יפן ובמדינות אחרות. אם זה עובד שם, חשבנו, זה יכול לעבוד גם באנגליה.
עם זאת, בשנות ה-90׳, למונח, ״שיווק רשתי״ לא היה דימוי חיובי במיוחד. ועדיין, הבנו שחברה זו נבנתה על ערכים, יושרה ואתיקה. ג’ון ואני החלטנו שאנחנו הולכים לעזור לעשות אותה לחברת השיווק הרשתי המובילה באנגליה.
ידענו שאם נעבוד עם אנשים איכותיים, נוכל לעשות זאת הכי טוב , וזה הפך לחזון ולמטרה שלנו. והקשבנו גם לדאסטי, שתמיד ייעץ לנו ללכת את הצעד הנוסף, ולזכור זאת כשעוזרים למישהו אחר, וכך ליצור את אפקט יצירת הגלים. הוא גם דיבר לעיתים על הצורך להישאר צנוע לנוכח ההצלחה הגוברת, ולקבל אחריות על היותך מודל לחיקוי עבור אחרים.

החלטנו לחפש חברה עם מוצרי צריכה שיש בהם תועלת לאנשים; תוכנית שיווקית או תוכנית פיצויים שתאפשר לנו לכלכל את ארבעת ילדינו; חיפשנו חברה פרטית עם הנהלה חזקה וחברה שפועלת באופן בינלאומי; אבל יותר מכל, חברה שתייצג עבורנו משהו כנה ואמיתי, חברה שנוכל להתגאות בה.

איך הייתה Forever בהתחלה ?
בתחילת הדרך ג’ון ואני ערכנו פגישה עסקית. החלטנו שאם אנחנו הולכים לבנות עסק עלינו לבנות שיטה. לקחנו את דפי המידע של Forever ובנינו מצגת עסקית מאוד בסיסית, שמאז פותחה והשתפרה למצגת עסקית שרבים מכם מכירים היום.
התחלנו לקיים מצגות עסקיות בביתנו בכל יום רביעי בערב ומידי שבת בבוקר. התחלנו להזמין אנשים. רובם לא הגיעו, והתגובה השכיחה בין אלו שהגיעו היתה שאנחנו מטורפים, והציעו לנו לא לבזבז את זמנם או זמננו ולמצוא עבודה ״אמיתית״, אך ידענו שזה יעבוד, והמשכנו להזמין. לצד הזמנת האנשים לבחון את העסק, ניצלנו את המפגשים הללו כדי למכור מוצרים. לא היו לנו סיפורי הצלחה לשתף, וכמעט אף אחד לא שמע על האלו ורה, אז פשוט שיתפנו בהתנסויות האישיות שלנו, וכבר בשבועיים הראשונים יצרנו בסיס קמעוני של מעל 8CC. ששת החודשים הראשונים של העסק שלנו המשיכו באותה הדרך עם קופסת המוצרים שלנו והמצגת העסקית שיצרנו. בשלב הבא, התחלנו לערוך אימונים בשבתות לאחר המצגת העסקית, חוברת ״הצעד הראשון למנהל״, מדריך שכולנו משתמשים בו היום, פותח באותם מפגשים, לפני 23 שנים.
הגענו לדרגת מנהל תוך 14 שבועות, כשמידי ערב הייתי עורכת השקה, מפגשי ״אחד על אחד״, או מצגת עסקית. באותם ימים לחברה היה משרד ראשי קטנטן בבירמינגהם, ונסענו לשם לרכוש מוצרים. הכל התנהל האופן מאוד מיושן ומסורבל, אפילו חישוב ה-cc התבצע בעזרת ניירת וחישובים ידניים, אך זה היה כיף, היינו קבוצה מלוכדת והיתה קירבה אמיתית.

לראות את גודלה העצום של החברה, הערכים, החזון, האנשים – כל זה היה עוצמתי באופן בלתי נתפס. חזרנו מהכנס אנשים שונים.

שתפי כמה מהזיכרונות הבולטים מאותם ימים
אני זוכרת שעמדתי לראשונה בקריטריונים להשתתפות בכנס Forever. שמעתי רבות על הכנסים בארה״ב . למרות שהיינו בעסק רק 9 חודשים, הייתי חדורת מוטיבציה ברצוני להשתתף. עד אז, מעולם לא טיילתי מעבר לאירופה.
יום אחד דאסטי, מנכ״ל Forever אנגליה, התקשר וביקש להפגש, הוא סרב להסביר בטלפון במה מדובר. כשנפגשנו הוא הביט בי במבט קודר למשך מספר שניות , אך לא יכל להחזיק עצמו יותר ופרץ בצחוק, הוא פתח את תיק המסמכים שלו ושלף זוג כרטיסים לכנס שלForever. באותם ימים, כשצבירת CC תועדה על הנייר, היה קשה לעקוב. כך שמבלי לדעת זאת, השגנו 1,500CC. זה היה הטיול הראשון שלנו לארה“ב, ולעולם לא אשכח זאת. הכנס היה בסן פרנסיסקו. לפגוש את הצוות שמנהל את משרדי החברה, ולראות את גודלה העצום של Forever, הערכים, החזון, האנשים – כל זה היה עוצמתי באופן בלתי נתפס. חזרנו מהכנס אנשים שונים. אז עוד היתה הפרדה בין הכנס בארה“ב לכנס הגלובלי. האנשים היחידים שעמדו בקריטריונים לכנס הגלובלי היו המשווקים המובילים מכל מדינה – וזה מה שהשגנו ב-1995.
זיכרון נוסף מאותם ימים רחוקים קשור ל”תמריץ צירופים” שהשתתפנו בו ושחלק מהפרס לזוכים היה להשתתף באירוע שרקס מוהן נכח בו. כשהקריאו את שמנו כזוכים בתמריץ הופתעתי כל כך ורק חשבתי על שני דברים : שהילדים יאהבו את הטלויזיה החדשה, אבל חשוב מכך- שאנחנו הולכים לפגוש את רקס.
זיכרון נוסף שלא אשכח זה כשרקס הגיע לאנגליה עם חבר ילדותו R.J לויד שגם משמש כסגן נשיא ב- Forever, לטיול באנגליה. רקס רצה במסגרת טיולו להגיע למשרדנו (הקטנטן) ולראות את המצגת העסקית שבנינו. כששמעתי זאת חששתי משום שהמשרד שלנו היה זעיר, וכך גם חדר הישיבות – מה אעשה? אני זוכרת שהלכתי לביה״ס היסודי המקומי והשאלתי כסאות קטנים של ביה”ס, כדי שיהיה יותר מקום לשבת בחדר. וכך כשרקס הגיע, המשרד היה מלא מפה לפה. רקס דיבר ואף חתם על ספר עבורי, שעדיין ברשותי. כל זה נותר כזכרון פשוט מדהים.

מדוע החלטת להתמקד כבר בתחילת הדרך בעסקייך הגלובליים?
נסיעות הן התשוקה העיקרית שלנו. חשבנו שזה רק הגיוני לנסוע למדינות שיש בהן, או שמתוכננת להיות נוכחות של Forever. עבורנו זה היה הגיוני שנגיע לשם, נעבוד קצת ואז נטעם תרבות אחרת וחוויות.
היה ברור עבורי שיצירת הכנסה עם עסק גלובלי פירושו לנצל את כל מה ש- Forever יכולה להציע. ההתרחבות העסקית הראשונה שלנו מעבר לים היתה באיטליה. אחת מחברותיי הטובות, מריה לואיזה די פינטו שאלה אם תוכל להצטרף ולבנות עסק למרות של—Forever לא היו עדיין משרדים באיטליה. מה שאומר שהיינו צריכים לשלוח אליה את המוצרים בעצמנו. וכך עשינו עד שנפתח המשרד באיטליה, מידי חודש חברת הובלה אספה משלוח מהמשרדים באנגליה והעבירה למריה במילאנו. ומידי 5-6 שבועות, ג’ון או אני, או שנינו היינו שם, בלי טלפון נייד, נוסעים ברכב בכל רחבי איטליה למפגשי אחד-על-אחד. וכשמשרדי Forever נפתחו סופסוף באיטליה, היו לנו כבר 200 משווקים פעילים תחתנו והעסק באיטליה שגשג בזכות הצעד הזה שעשינו. מההצלחה הצנועה הזו פנינו לאפריקה והתמקדנו בניגריה, דרום-אפריקה, קניה, טנזניה, מזרח אפריקה ואזורים אחרים דוברי אנגלית. התחלנו לערוך ׳מצגת עסקית אפריקאית׳ מידי שבוע בלונדון, עם נוכחות ממוצעת של כ-400 משתתפים.
בהחלט ניתן לומר שהיו לנו עסקים גלובליים באותם ימים, אך זה לא היה גלובלי כפי שזה היום. ה-CC לא נספרו לבונוס היו”ר, או כל דבר חוץ מההכנסה המקומית, אבל לא זה מה שהניע אותנו, אנחנו רצינו להשיג דריסת רגל במדינות אחרות.

באותם ימים אם רצית לעבוד עם מישהו , נכנסת למכונית שלך ונהגת – יחד עשינו 100,000 ק״מ בכל שנה, נהגנו לאורכה ולרוחבה של כל הארץ כדי לעבוד עם הצוותים שלנו.
כיום, ניתן לערוך וובינרים, שיחות סקייפ, להעביר אימונים, פגישות קבוצתיות ומצגות עסקיות- הכל בצורה מקוונת! האפשרות הזו חוללה שינוי מהותי באפשרות לבנות עסקים גלובליים. כעת ניתן לעשות את כל עבודת ההכנה מרחוק, עוד לפני שמגיעים למקום. אבל טכנולוגיה – טובה ככל שתהיה, לעולם לא תוכל להחליף את הדרך הישנה והטובה של שיחה פנים מול פנים.

מהו השעור בעל הערך הגבוה ביותר שלמדת כבעלת עסק ב-Forever?
אם ג’ון או אני היינו יכולים להזיז את מחוגי השעון לאחור, לא היינו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה ב”מבזבזי הזמן” – אנשים שיודעים לדבר אך עושים מעט מאוד, אלו שיש להם כוונות טובות, אך לעולם לא מרימים את הטלפון לשיחת טלפון שיווקית, שלא מגיעים למצגות עסקיות, לאימונים או למרתון הצלחות. הם נותנים לך כל תירוץ אפשרי מדוע לא עשו דבר, ועדיין משוכנעים שהם הולכים להצליח. כשאתה שוהה במחיצת אנשים כאלה ומבין שהם לא מבצעים דבר, זה רק מוריד לך את האנרגיות, וחמור מזה, זה בא על חשבון אנשים אחרים שיכולים להפיק תועלת מהזמן שלך וזה עלול לגרום לך לשייך לעצמך את חוסר ההצלחה שלהם, אך זה לא, זה לחלוטין שלהם.

על מנת להצליח אתם צריכים לעשות יותר ממה שאתם חושבים שעליכם לעשות, ועליכם להיות עקביים בעשייה שלכם, גם כשאינכם משיגים תוצאות.
אני מאמינה שעליי תמיד להיות ״תלמידה״ ותמיד להשאר צנועה . גם כיום, אני עדיין לומדת מאחרים, אני כל הזמן רוצה לעשות את העבודה הטובה ביותר, אך לא אוכל לעשות זאת אם אפסיק להיות תלמידה.

הקמת את העמותה DABW – מה עומד מאחורי זה ?
הוריי ,דורותי וביל ווד, הצטרפו לעסק מייד אחרינו, ותוך שנים ספורות טיפסו למקום השני באנגליה. באותו הזמן אנגליה עשתה יותר מ-10,000CC ושני בעלי העסקים המובילים ב- Forever אנגליה הוזמנו להשתתף בכנס הגלובלי. המטרה והחלום של אימי עבורנו היו להשתתף יחד, אך אז חלתה. סימן קטן ברגל שלה התגלה כסרטן עור אגרסיבי והיא אושפזה בבית חולים.
באותו יום, במיקרה, האחות הקבועה במחלקה היתה בחופשה והגיעה מחליפה, אוטיליה. אוטיליה הגיעה ממלאווי, מדינה במזרח אפריקה, ממקום שנקרא קניינדה, כפר קטן באמצע שומקום ללא תשתית תחבורתית בסביבה. אוטיליה סיפרה לאימא שלי שמשפחתה עדיין בכפר והיא הגיעה לאנגליה במטרה להרוויח כסף כדי לשלוח חזרה הביתה. האתגר הגדול שהיה באותו כפר הוא המחסור במים נקיים, יש שם נהר מקומי קטן שמהווה את המקור היחידי לרחצה ולשתייה עבור בעלי-החיים כמו גם לתושבים עצמם. כשאמא שמעה על מספר הילדים שמתים מכולרה, ושהכפר חסך במשך 12 שנים סכום של 2,500 ליש”ט כדי להתקין משאבת קידוח, היא החליטה לעשות מעשה ולאסוף כסף ממיטת חוליה בבית החולים. לצערנו אימא שלי נפטרה לפני סיום המשימה, אך לפני כן, ביקשה שאמשיך את עבודתה עבור הכפר.
ג’ון ואני טסנו למלאווי ובאופן רשמי פתחנו את הבאר בכפר. אבל אז הבנו שיש עוד עבודה רבה לפנינו: הילדים במקום הלכו רעבים ובית הספר היה בשלבי קריסה. הפרוייקט הבא שלנו היה לבנות מחדש את בית הספר והגן, וליישם במקום תוכנית תזונה.
התפריט התזונתי של תושבי המקום מבוסס על תירס , אך אין להם את האמצעים לטחון אותו. התירס נישא ע”י נשות הכפר והילדים לטחנת התירס הקרובה, מרחק של 10 ק“מ. שם טוחנים את התירס וצועדים חזרה לכפר. זו משימה קשה במיוחד עבור הילדים הקטנים. לכן, כשפרויקט שיפוץ ביה”ס הסתיים, בנינו טחנת תירס. אך עדיין היה חסר דבר אחד. כשג’ון ואני נסענו למלאווי גרנו לצד התושבים בביקתת בוץ, וילדים מקומיים תמיד רצו לשבת איתנו. ערב אחד, ישבנו בחוץ באבק, מוקפים בקבוצה של מעל 20 ילדים. שמתי לב לילד קטן אחד, כבן שנתיים יושב בפינה לבד. היתה לו נזלת והוא נראה עצוב כל כך, בדיעבד התברר שהיתה לו מלריה, יומיים מאוחר יותר כשחיפשתי אותו, התברר לי שנפטר. חשתי זעם על כך שילד קטן יכול למות בגלל משהו שהיה יכול להמנע עם זריקה שעולה כסף מועט, אז החלטתי שהפרויקט הבא שלנו יהיה לבנות מרכז רפואי.
כיום, המרכז הרפואי מטפל בכ-100 ילדים בכל יום, עם משפחות שהולכות קילומטרים רבים כדי להגיע אליו. יש לנו תוכנית חיסונים, שני רופאים, רוקח, פקיד קבלה ואחות. רציתי שהמרכז הרפואי יביע יופי, כי החיים במלאווי קשים כל כך.
בנינו בחזית מרפסת גדולה וגינת נוי עם שושנים וחפצי נוי שונים. השושנים, על שום אהבתה של אימי לפרח, וחפצי הנוי, כי כאשר אשה הולכת קילומטרים, נושאת ילד חולה, לעתים היא רק צריכה לשבת ולנשום.
הכפר עכשיו פועל באופן עצמאי ותומך בעצמו, כשילדים, מתים רק לעיתים נדירות מכולרה או מלריה, ומקבלים השכלה בסיסית טובה. גם תרמנו זרעים ולימדנו את תושבי הכפר איך לגדל מיקרו-ירקות.
חלק מהכסף שנתרם לעמותה משמש לתחזוקת הפרויקטים הללו.

אני נרגשת היום כשאני מצרפת את אלו שרוצים לשנות את חייהם, ממש כפי שהייתי ביום שהתחלתי. אני נרגשת מהמחשבה שאני מסוגלת לעזור למישהו לממש את הפוטנציאל שלו,

את השראה לרבים בגלל הרבה סיבות, אחת מהן היא רוח הנדיבות שלך, מדוע את חושבת שזה חשוב לתת בחזרה?
עוד בילדותי הבנתי שאי אפשר לקבל באמת עד שלומדים לתת, אך גם למדתי לשמוח מהנתינה כמו מהקבלה. Forever נתנה לנו הזדמנות לבנות לעצמנו חיים אישיים מדהימים וזו תהיה טעות לא לחלוק זאת עם אחרים. לעולם אין לדעת איך מעשים טובים ישפיעו על מישהו אחר.
בתחילת דרכנו עם Forever מכר שלנו שבבעלותו חנות שמעליה חדר הציע שנשתמש במקום כמשרד ולמפגשי אימונים, הוא ידע שאין לנו כסף רב אז הוא השכיר לנו את המקום תמורת סכום מינימלי למשך שנה.
נדיבות של מישהו – זה לעתים מה שצריך כדי לתת לך דחיפה בחיים ואני לא יודעת איך היינו מתחילים את העסק שלנו בלי נדיבותו של אותו אדם. אף פעם לא אשכח אותו. אני גם מאמינה מכל הלב שאנחנו תמיד צריכים לבוא ממקום של נתינה. רקס מוהן ובני משפחתו הם כאלה.

מה גורם לך להתרגש אחרי כל-כך הרבה שנים עם Forever?
אני נרגשת היום כשאני מצרפת את אלו שרוצים לשנות את חייהם, ממש כפי שהייתי ביום שהתחלתי. אני נרגשת מהמחשבה שאני מסוגלת לעזור למישהו לממש את הפוטנציאל שלו, ואני נרגשת לראות כיצד Forever צומחת ומיהו הדור הבא של מנהיגי החברה, זה מקור השראה ומוטיבציה להיות בסביבת אנשים אלו. בימים אלה אני מנסה להיות יותר מחושבת בניהול הזמן שלי, אני עדיין נרגשת מהנסיעות וגם להיות בחיק משפחתי.

מהו המסר שלך ל-FBOs החדשים שלנו?
כשמצטרפים ל Forever ומתחילים לאמץ את הלך הרוח של החברה, פוגשים אנשים רבים שמנסים לשבור את הלך הרוח הזה, אבל אני מבטיחה לכם ש—Forever לא תאכזב אתכם. אתם יכולים לבנות עסק יציב וחזק. אל תקשיבו לדעות של אחרים, הקפידו לעשות מה שעליכם לעשות. צרו תוכנית עבודה, והתמידו בעשייה עד שתשיגו את המטרה שחשובה לכם. וודאו שאתם מבינים היטב את הסביבה השיווקית בה אתם פועלים ואל תשבו רק מאחורי מחשב . בנו מערכות יחסים, טפחו אחרים ופעלו כמנהיגים שאחרים ירצו ללכת אחריהם. יהיו ימים קשים בדרך, אבל מה שלומדים ברגעים הללו , זה מה שיעצב אתכם לבעלי העסקים שתהיו, בעלי עסקים שיעצבו את עתידכם.

סיפורי הצלחה